בתהליך ההתחדשות הארגונית של קיבוץ "כפר משהו" נחשפו, למרבה המבוכה, העובדות
הבאות:
א. המגזר החקלאי העניק אשראי נדיב, ללא בטחונות מתאימים, ללקוח מפוקפק, אשר נעלם
עם סחורה בשווי מיליון וחצי ש"ח.
ב. המזנון בבריכת הקיבוץ חילק ב"אופן חופשי" מוצרים לילדי הקיבוץ, לחברים ולאורחיהם
וצבר הפסדים ניכרים.
ג. גביית הכספים לשירותי הקהילה – עזרה הדדית, מכבסה וכו' – נקלעה לפיגור המאיים על
עצם קיומם של שירותים אלה. הסכומים שנדרשו היו גבוהים מדי ועוררו התמרמרות בקרב
החברים.
ד. ההנהלה העסקית, המורכבת ממנהלים שכירים חיצוניים, מושכת שכר גבוה שאין הקיבוץ
יכול לעמוד בו.
לפחות חלק מההתרחשויות האלה, כנראה מוכרות גם לך.להמשך הכתבה..
"עסקי ריגול" או: "ריגול עסקי"?
מודיעין עסקי
מעשה שהיה כך היה:
ביקורת פנים שנערכה באגף השיווק של מפעל למוצרי צריכה הצביעה על העובדה כי ב – 3 השנים האחרונות לא הצליח המפעל להציג בשוק מוצר חדש כלשהו, או להיות ראשון בשיפור מוצר קיים. הביקורת בדקה 4 מקרים ומצאה שבכולם השקת מוצרי המפעל נעשתה קצת לאחר שהמתחרה כבר הציג גרסה דומה משלו…
לאור זאת, הורחבה הביקורת לאגף הפיתוח, על מנת לבחון האם המהנדסים אינם מגלים יצירתיות מספקת, או שמא, חל קיפאון במחשבה הטכנולוגית שלהם. במהלך הביקורת הסתבר למבקר, כי שרטוטי המוצרים החדשים מונחים באופן גלוי על שולחנות המפתחים ונשארים שם גם בלילה - עד להשלמת העבודה. הדלת אמנם נעולה, אך לעובדי הניקיון יש גישה למקום לאחר שעות העבודה באמצעות המפתח השמור אצל ראש הצוות.
בשלב זה, עדיין לא "נפל האסימון" לגבי "ריגול" אפשרי. עם זאת, כצעד של בטחון וסדר טוב, המליץ המבקר להתקין מצלמה נסתרת במקום רגיש זה. המצלמה כיסתה את אזור שולחנות השירטוט, התיוק ומכונת הצילום.
קיבוץ "הרועים" (שם בדוי) נודע לתהילה בעדרי הכבשים שלו, אשר בשרן המשובח נמכר במחירים גבוהים
בשווקי הארץ.
מנהל הענף נהג לבדוק בעצמו באופן מדוקדק את המדד המשוקלל של תפוקות הבשר,נצילות העדר ונצילות המזון. מדד זה – אינדקס הייצור – היה באופן קבוע גבוה יותר בקיבוץ "הרועים" מן הממוצע הארצי.
הנתונים הללו נבדקו על ידי גורמים מקצועיים אובייקטיביים, אשר וידאו את נכונותם בשערי היציאה מן הקיבוץ.
בהמשך הדרך, לאחר גזיזה ופיטום נאותים, נמכרו הכבשים למשחטה האזורית, אשר קיבוץ "הרועים" היה
שותף בבעלות עליו.
לכאורה, סיפור פשוט על ענף מצליח.
המציאות, מסתבר, היתה מעט שונה. ביקורת שגרתית העלתה, כי קיים פער בלתי מוסבר בין הסחורה היוצאת את שערי הקיבוץ לבין הכנסות הקיבוץ מן המשחטה האזורית. להמשך הכתבה....
"קרוב לצלחת"
קיבוץ "מעלה הכרמל" מונה 450 חברים. בשנים האחרונות, בעקבות השינויים שהונהגו במגזר הקיבוצי כולו, נקבע כי בחדר האוכל תוגשנה ארוחות מסובסדות כנגד תלושים שאותם יש למסור לקופאי במקום. חדר האוכל נוהל על ידי 3 חברים – אחראי מטבח, אחראי קופה ואחראי אולם האוכל, כאשר הם נעזרים בתורנים מבין חברי הקיבוץ עפ"י "סידור העבודה".
עם הנהגת התשלום פחת באופן דרסטי מספר החברים שהשתמשו בשירותי חדר האוכל ורבים מהם העדיפו לרכוש מצרכים ב"מכולת" ולאכול עם בני משפחתם בביתם ("בחדר"). למרות ההפחתה במספר האוכלים – תקציב רכישת המצרכים עבור חדר האוכל ("הפרודוקטים") לא הצטמצם. מרכז המשק פנה לאחראי המטבח וביקש לברר כיצד ייתכן הדבר. התשובה שקיבל היתה: "נכון שמספר האוכלים פחת, אבל מחירי המזון עלו ולכן אני זקוק לסכום דומה לזה שתמיד הוקצב לנושא (כ- 30,000 ש"ח לחודש).
ככל שחלף הזמן התגברו הרינונים בקרב חברי הקיבוץ שנרכשות כמויות מזון גדולות מדי, אשר אינן מגיעות בסופו של דבר לצלחות החברים… להמשך הכתבה ..
